|
|
טיפוגרפיה עברית: מאמרים —
מהו פונט טוב
מהו פונט טוב
שמואל סלע, מעצב טיפוגרף
2001
© זכויות היוצרים של המאמר
שמורות לשמואל סלע. אין לעשות שימוש כלשהו במאמר ו/או בחלקים ממנו ללא אישור
מפורש בכתב משמואל סלע. המאמר הופיע לראשונה במגזין "קרדיט" באפריל
2001, והוא מופיע כאן ברשות שמואל סלע.
רוב ציבור הקוראים עברית אינו מודע
כלל לכך שחלק מקטעי טקסט שהוא קורא, סודרו בפונטים שלא הוכנו כראוי. מצב זה נוצר
מפני שאנשי מקצוע רבים מתחומי המדיה המודפסת והמדיה האלקטרונית, אשר משתמשים
באופן מתבקש וקבוע בפונטים, אינם מודעים לכך בעצמם. ולכן, על מנת שרמת המודעות
לטיפוגרפיה בקרב העוסקים בתקשורת חזותית תעלה, יש מקום להבהיר בתמציתיות מהו
פונט טוב ואיך יוצרים פונט כזה.
כמו בכל תחום של עיצוב, גם בתהליך
עיצוב של טיפוס אות ופיתוחו כפונט, חובה על המעצב להתייחס ברצינות לחוקי עיצוב
בסיסיים – חוקים שאינם קשורים לזמן,
לא למקום ולא לאופנה. במקרה של טיפוס אות שהופך לפונט – אלה הם כמובן החוקים הטיפוגרפים אשר קשורים לגיאומטריה, הרמוניה
ואיזון, ומכיוון שהפונט הוא קודם כל כלי תקשורתי, נדרש המעצב להיות נאמן לאותם
חוקים. המעצב נדרש כמובן גם לכישרון בסיסי, לניסיון בתחום, למיומנות מקצועית
גבוהה ולסבלנות רבה. אין להתבלבל בין עיצוב של טיפוס אות לבין ייצור
של פונט מאותו טיפוס אות. ייצור הפונט כקובץ תוכנה הוא כמובן תחום אחר שאינו
דורש את אותם הכישורים, ולכן ידע בתפעול תוכנה לייצור פונטים אינו הופך את בעל
הידע למעצב. כאן המקום להצביע על אותם יצרני פונטים עבריים המעתיקים עיצובים
מקוריים, משנים ומעוותים את הצורות מתוך כוונה להסוות את הגניבה, ומוכרים את
התוצאה שלהם למשתמשים תמימים, אשר שמחים לרכוש "מוצר במבצע". כמובן
שאותם פונטים לא עומדים בתקן טיפוגרפי מקצועי ומתוך כך גורמים לתקשורת לקויה
ומשובשת, למרות שרבים מהם נמצאים בשימוש.
תהליך העיצוב של טיפוס אות טוב מתחיל
בהחלטה מהו הייעוד של אותו טיפוס אות חדש. ניתן לסווג את טיפוסי האות למספר
חלוקות, אך החלוקה העיקרית, מבחינת היעוד, היא החלוקה לטיפוסים המיועדים לטקסט
שוטף, ולטיפוסים המיועדים לכותרות או ראווה (display). בכל חלוקה ישנן חלוקות נוספות של טיפוסים
קלאסיים ומודרניים, טיפוסים נטולי תגים(sans serif) ובעלי
תגים (serif) ועוד. לאחר שהוחלט על יעודו
ואופיו של טיפוס האות, מתחיל שלב הסקיצות שבו יורד הרעיון המופשט אל הנייר, ומשם
אל המחשב. חשוב לציין שמעצב שלא חווה מידה מסוימת של קליגרפיה (כתיבה תמה), לא
יבין את המהות הצורנית של האותיות ולכן לא יהיה מסוגל לעצב טיפוס אות אמיתי.
הפונט מורכב למעשה ממערכת סימנים
שונים ורבים: אותיות, ספרות, סימני פיסוק וסימנים אחרים, ולכן יש לגבש אחידות
סגנונית לכל הסימנים וליצור להם משקל סגולי. כיוון שפונט טוב הוא למעשה יצירה
מודולארית, כל צירוף של האותיות (או הסימנים הנוספים) למילים חייב ליצור את אותה
"תמונה" אחידה של שטח הטקסט. גם במקרה של כותרת וגם במקרה של דף שלם
בספר. כמו בהיבט הפילוסופי רוחני, גם כאן קיים עיקרון הדואליות אשר ממנו מורכב
גם השלם. כלומר, צורות האותיות השחורות והחללים הלבנים הנוצרים בתוכן ומסביבן
יוצרים במשותף תמונה שלמה, אחידה והרמונית – ממש כמו הצלילים מול השקט ביצירה מוסיקלית טובה.
בתהליך עיצוב טיפוס אות המיועד לטקסט
שוטף יש להשקיע זמן ממושך יותר (מספר שנים) כיוון שהוא מיועד להעברת מסרים בעלי
אופי אינפורמטיבי. יש ליצור עבור הקורא אפשרות של קריאה נוחה ונעימה למען אותם
מסרים, ולכן אין זה המקום ל'קפיצה קוונטית' צורנית, כלומר, אין לבצע 'קיצורי
דרך' ופשרות בתהליך העיצוב. התפתחות צורות האותיות חייבת להיות הדרגתית, מפני
שאלו צורות של סימנים תקשורתיים מוסכמים, ושינויים קיצוניים עלולים ליצור קשיים
בזיהויים. לעומת זאת, בתהליך עיצוב של טיפוס אות כותרת או ראווה 'רשאי' המעצב
לתת ביטוי גדול יותר ליצירתיות שלו, מכיוון שטיפוס אות כזה מיועד להעביר גם
מסרים שיש להם השלכה על ההיבט הפסיכולוגי רגשי של הקורא. למרות האחידות הסגנונית
של מכלול הסימנים בפונט, חייבת להיות לכל אות זהות צורנית ייחודית אינדיבידואלית
המבדילה אותה משאר האותיות. במיוחד בטיפוס אות המיועד לטקסט והמופיע בגדלים
קטנים יחסית. בידול זה מאפשר לקורא קליטה והבנה מהירים של הטקסט ומונע בלבול
בזיהוי של אותיות דומות. במקרה של האותיות העבריות אלה הצמדים: ב-כ, ג-נ, ד-ר,
ה-ח.
בתום תהליך שרטוט הסקיצות של הסימנים
על המעצב לבצע בנפרד כל אות וכל סימן, כאשר השרטוט הסופי שלהם הוא השרטוט
הווקטורי הממוחשב. כעת יש לבדוק את כל הצירופים האפשריים בין כל האותיות
והסימנים, לתקן ליקויי עיצוב נדרשים, וגם להדגיש את המימד האסתטי של היצירה, על
מנת להגיע לאותה 'תמונה' אחידה של שטח הטקסט. אחת הנקודות החשובות ביותר לאורך
תהליך העיצוב היא קביעת הריווח בין כל הסימנים. ריווח לא אחיד, קטן מדי או גדול
מדי, משבשים את הקצב וההרמוניה של האותיות ואת מידת הקריאות שלהם. כלומר, יש
להתייחס גם לאות עצמה – הצורה השחורה, וגם לחללים
הפנימיים שלה והחללים סביבה –
השטח הלבן. עיצוב וחלוקה נכונה ומאוזנת של השטחים השחורים מול השטחים הלבנים,
יוצרים את המודולאריות הנכונה של מערכת הסימנים בפונט. בנוסף לכך, על האותיות
לזרום קדימה בכיוון הקריאה בכעין תנועת גל, וזה למעשה עיקרון 'חתך הזהב' המופיע
והבא לידי ביטוי באותיות, אך לא תמיד בצורה גלויה.
לאחר מעגל נוסף של תיקוני עיצוב
וריווח מייצרים את הפונט כקובץ תוכנה ומתקינים אותו במערכת ההפעלה של המחשב, על
מנת להקליד באמצעותו טקסט ניסיוני. אך עדיין יש לבדוק שוב ושוב את הריווח בין
הסימנים, את הקצב, את ההרמוניה, את האיזון ואת מידת הקריאות. גם לאחר שהפונט עבר
את תהליכי הבדיקות והתיקונים, קיבל את 'אישור' המעצב והוא מוכן לשימוש, יש עדיין
לדעת איך להשתמש בו נכון, מפני שמאותו רגע שהפונט 'משתחרר' למשתמשים בו, הרי אין
למעצב שליטה על תוצאות השימוש בו. חשוב להבין שעבודה עם הפונט דורשת מידה מסוימת
של הבנה ורגישות טיפוגרפית, ואין צורך להסתנוור ולנסות את כל האפשרויות הטכניות
הגלומות בתוכנות השונות. כיוון ששימוש לא נכון בפונט פוגע בצורות של האותיות
והסימנים, מעוות אותם, ומתוך כך משבש גם את המרכיב התקשורתי, כלומר, את העברת
התוכן והמסר של הטקסט, וגם את המרכיב האסתטי.
לא פחות חשוב הוא לדעת לבחור בפונט
הנכון כאשר ניגשים לעבודת עיצוב. מעצבים ומשתמשי מחשב רבים נוהגים לבחור פונט רק
ממבט חטוף על שורה של אלף-בית בקטלוג פונטים, אך התרשמות כזו איננה מלאה, איננה
נכונה ואיננה משקפת את טיבו ואיכותו הטיפוגרפית של הפונט. ולכן, על מנת להתרשם
נכון, מומלץ לבדוק איך הטקסט שסודר בפונט נראה בקטע רציף, בגדלים שונים (בהתאם
לייעודו), והאם הוא קריא ו'משדר' אסתטיות, איזון ותחושה נעימה לעין. אין צורך
להכיר את כל החוקים הטיפוגרפים, אך ניתן לפתח מודעות לטיפוגרפיה ורגישות מסוימת
לאותיות ולפונטים, מפני שהאותיות משפיעות על איכות החיים שלנו, למרות
שרוב הקוראים אינו מודע לכך. זהו למעשה המסר העיקרי שאני מבקש להעביר במאמר זה.
סיון טולדו, כל הזכויות שמורות.
עודכן לאחרונה בתאריך 28/06/2004
|
|